מראיינת: ספרי לי על עצמך.
יפעת: אתחיל דווקא במה שאני עושה היום. אני עושה
המון דברים, המון פרויקטים, אבל הדבר המרכזי הוא " אצבעות ירוקת" – חברה העוסקת בחקלאות, שכולל
ייעוץ ומשתלה. זהו עסק צעיר מאוד, בן פחות מחמש שנים, ודורש מגוון של
יכולות מקצועיות
מראיינת: תסבירי לי קצת על העסק.
יפעת: החברה הוקמה
על ידי שלושה שותפים אגרונומים, שהם גם חקלאים בעצמם. בשלב מסוים, המדינה הקטינה
מאוד את כל נושא ההדרכה לחקלאים, ובמקביל גידול האבוקדו עלה מאוד, חברת "אצבעות ירוקות"
עוסקת בניהול, הדרכה וייעוץ למשקים חקלאיים.
מראיינת: בארץ או בעולם?
יפעת: זה התחיל בארץ, אבל
אנחנו עובדים גם בעולם. כיום זו חברה שנותנת ייעוץ חקלאי, החל בייעוץ נקודתי, לפתרון בעיה
מסוימת ממשיך בהדרכה קבועה ומגיע עד לניהול מלא של מטעים.
מראיינת: רק אבוקדו?
יפעת: לא, אבוקדו, הדרים
אפרסמון, רימון, מנגו, טבק… כיום אנחנו מלווים בין שלושים לארבעים משקים
בארץ, מצפון הארץ ועד הדרום. ב-2017 לקחנו את פעילות המשתלה מקיבוץ העמק ומאז אנחנו
בגידול מואץ . אני מנהלת בחברה את כל מה שלא קשור לחקלאות – גזברות, הנהלת
חשבונות, כוח אדם ופיתוח עסקי.
פרויקט אחר שלי, הוא צמיחה דמוגרפית בקיבוץ אפק, שבו אני גרה.
מראיינת: מה זה אומר צמיחה דמוגרפית?
יפעת: אנחנו מביאות משפחות צעירות המעוניינות להצטרף לחיי הקהילה הקיבוציים ולגור כאן, בונים להן את התשתיות, דואגות להן לדירות, עוסקות בכל שלבי הקבלה והקליטה, בהמשך טיפול ועזרה בתהליכי הבנייה ומימון בנית הבתים ובהבנייה החברתית של הקהילה כולה. זו קהילה שהייתה מאוד קטנה, ופתאום קולטת המון אנשים, ולכן יש צורך בהבניה קהילתית, זה פרויקט שאנחנו עושים פעם בשנתיים, ואני מובילה אותו ביחד עם שותפתי כבר עשר שנים.
מראיינת: ומה את עוד עושה בקיבוץ?
יפעת: פרויקט נוסף בקיבוץ, הוא הדאגה לביטחון הכלכלי של חברי הקיבוץ הוותיקים. חברים שגרו כל השנים בקיבוץ לא צברו פנסיה, ומשנת 2000 הקיבוץ מנסה ליצור להם איזשהו ביטחון כלכלי. זה מתחיל כסוג של פנסיה תקציבית, ובהמשך יושלם בתהליך שנקרא "שיוך דירות", שבסופו לפחות הבית והקרקע שייכים לחבר ומספקים לו מעטפת כלכלית.
מראיינת: ויש לך עוד פרויקט? עוד עיסוק?
יפעת: עד לפני שנה מנכ"לית של חברת סטארטאפ שעוסקת בחקלאות מדייקת והיום אני שותפה ועוסקת בקידום החברה וגיוס משקיעים
מראיינת: מה זה חקלאות מדייקת?
יפעת: חקלאות מדייקת
במהותה מאפשרת לחקלאי לקחת את כל הידע
הצבור זה שנים בDNA או בידע קולקטיבי, להכניס אותה לכלי קיבול טכנולוגי ולישם את אותו
הידע תוך כדי תהליך הגידול לטובת יבולים
טובים יותר, ניצול משאבים אופטימאלי, קיימות של השטחים החקלאיים ותיקון תוך כדי
תנועה. החקלאי לקבל תמונה מדויקת של מצבו בשטח. זה יכול להיות בנושא השקיה, בנושא
מזיקים,בנושא דשן וזה יכול להיות בנושא של גודל הפרי. חברתי לחברת סטרטאפ שעוסקת
בדישון, שזה תחום מסובך יחסית בחקלאות, ויש לנו פתרון שכבר הוכיח את יעילותו בכ – 270 גידולים שונים ברחבי העולם, האתגר הגדול הוא, שמצד אחד שהדישון יכול להיות אחראי על עד
70% מכמות התוצרת, אבל מצד השני הידע לא נמצא אצל החקלאים עצמם, אלא אצל חברות
הדשן והחקלאים תלויים בהן. בשנים האחרונות נגרמים נזקים עצומים לשטחים החקלאיים כתוצאה מעודף דשן, גם בארץ וגם בעולם. כאשר
מדברים על חקלאות מדייקת, אנחנו יכולים להגיע לכמות הדשן הנחוצה באמת. כך אנחנו גם
מאפשרים לחקלאי לחסוך כסף, וגם משפיעים מבחינה סביבתית. זו דוגמה לדברים שאנחנו
עושים.
מראיינת: ומהתחלת הקריירה שלך את בעניין של חקלאות?
יפעת: לא, אני גדלתי בארגונים תעשייתיים. הייתי סמנכ"לית מערכות מידע בפלרם, פלסאון וטמבור, וההתמחות שלי היא מחלקות כספים. אבל אחרי שעזבתי את טמבור הפכתי להיות עצמאית. הבנתי שאני רוצה לדאוג שסביבת העבודה שלי תהיה טובה. זה לא שלא היו לי מנהלים שתמכו בי והאמינו בי, אבל היו גם כאלה שלא, והבנתי שאני רוצה להיות עצמאית. היום אני בחקלאות, וזה גם מתוך חזון. תביני, אני אדם שמאמין מאוד בחזון, ואחד הדברים שחשוב לטפל בהם בעיניי זה נושא החקלאות והחקלאים בישראל. החקלאות בישראל מאוד מתקדמת ויש לה המון מה לתרום לעולם, לא רק בפן הטכנולוגי המתקדם, אלא בחקלאות הטהורה – בשיטות השקיה, גידול זנים חדשים ועוד.
מראיינת: בבקשה תתני לי טיפים חשובים לניהול ועבודה עם אנשים
יפעת:
1 .לחפש בכל אחת ואחד את החוזקה, החוזקה תגרום לו ולה לזהור.
2. לדאוג שהאחרים יזהו את הזוהר
3. לתת לעובד/ת להנות מההצלחה
4. הכי חשוב-מותר לטעות!
מראיינת: בואי נחזור רגע להתחלה. ספרי לי, למשל, איפה נולדת.
יפעת: גדלתי במושב מנוף, במועצה האזורית משגב. בזמנו זו הייתה קהילה מאוד קטנה וחדשנית, חלוצית אפילו. הייתי חלק מהמחזור השני של כל האזור. הכל היה חדש וטרי, כל מה שעשינו – זו הייתה הפעם הראשונה. אני חושבת שזה נטע אצלי את הצורך להיות חלוצית. אז גדלתי במנוף, שירתתי בצבא ביחידה 8200 התחתנתי ועברתי לקיבוץ אפק ומאז אני כאן. עשיתי תואר ראשון בתעשייה וניהול ותואר שני במנהל עסקים .
בעלי שחר הוא שותפי המלא לכל הדרך המקצועית וכמובן המשפחתית והאישית, אנחנו יחד מגיל מאוד צעיר ובעצם את כל ההתפתחות עשינו יחד והיום אני זוכה לעבוד יחד איתו וזה מסב לי אושר גדול.
מראיינת: ספרי לי קצת על הילדים שלך.
יפעת: בני בכורי, סלע, בן 22, הוא קצין
בפל"סר נחל, הבן השני שלי, יהל, בן 19, בשנת שירות בכרם שלום. עכשיו, בתקופת
הקורונה הוא איתנו, עוזר בעסק המשפחתי. ויש לי גם בת צעירה, עידן, בת 14.
מראיינת: ספרי לי, איך היה לך בבית הספר למנכ"ליות של סופרסונס?
יפעת: הדבר הכי מדהים שקרה לי שם הוא שגיליתי המון דברים שאני לא יודעת שאני לא יודעת. זה גם נהיה המשפט שלי. היה מדהים לפגוש את הנשים שם, חיכיתי לכל שבוע מחדש ובכלל הקורס היה מאוד משמעותי מבחינתי.
מראיינת: מה הדבר העיקרי שלקחת לעצמך משם?
יפעת: את ההבנה שיש
לנו משימה, שלהכניס נשים לתפקידים בעלי השפעה זה צו השעה. גם אם בחלק מהמקרים
נראה, במבט ראשון, שאנחנו מתפשרות, שווה וחשוב להשקיע. זו משימה שהזמן דוחק בה.
מראיינת: ואיפה את רוצה להיות בעוד עשר שנים? על מה תשפיעי בעוד עשר שנים?
יפעת: בעשייה שמשפיעה על הסביבה, זאת אומרת הייתי רוצה לראות שהשפעתי על הנושא הסביבתי – הקטנת הצריכה, או דרך איזשהו אימפקט על החקלאות, שמבחינתי זה הכלי הכי נגיש לי. כל הנושא של שמירת הסביבה ממש קריטי בעיניי, כדי שלילדים שלי ולנכדים שלי יהיה כאן מקום. בעוד עשר שנים, על זה אני מאוד מקווה שאוכל להגיד שהשפעתי.
כל הכבוד????????