מראיינת: סיגל, ספרי לי מאיפה את במקור.
סיגל: גדלתי בקיבוץ גבת, בשנות ה-60 .אני "תוצר" הלינה המשותפת. הרבה עצמאות, אומץ, טבע ושמחה לצד עננים אפורים שכיסו חלק מהשמיים שלי מאז שעמדתי על דעתי. אבא שלי החכם, היפה ניצל מאושוויץ וזוועותיה ואמי צברית מכפר יהושע.
מראיינת: מה הלאה?
סיגל: אחרי הצבא התחתנתי עם בארי, שהיה החבר הראשון שלי .הוא היה מבוגר ממני ב-13 שנים. היו לנו חיים מאושרים . למדתי כלכלה ומנהל עסקים, מילאנו תפקידים מרכזיים בקיבוץ, נולדו לנו שלושה ילדים נפלאים, היתה לנו משפחה רחבה וחברים רבים בקבוץ. ולצד כול הטוב הזה , ידעתי מגיל 18 שאני לא רוצה להישאר בקיבוץ. בארי היה קיבוצניק בכל רמ"ח איבריו והנבתי שאין לי דרך לשכנע אותו לחלום את החלום שלי.
מראיינת: אז איך בסופו של דבר עזבת את הקיבוץ?
סיגל: בגיל 35, סיימתי תפקיד ניהולי משמעותי בקיבוץ (מה שנקרא היום מנהלת קהילה).
גמלה בליבי ההחלטה לממש את חזוני לחיות חיים עצמאיים מחוץ לקיבוץ. הצעתי לבעלי שאקח איתי את הבת הקטנה והוא יישאר בגבת עם שני הבנים למשך שנה אחת ואחר כך נבחן את הדברים שוב. היה לי ברור שאנחנו ממשיכים לחיות ביחד אבל ב-2 בתים (גבת ויקנעם).
התקבלתי להיות מנהלת המתנ"ס ביקנעם. למזלי הרב, ממש ברגע האחרון לפני שעזבתי בעלי החליט שהוא בא איתי.
מראיינת: ואיך היה ביקנעם?
סיגל: תחילת שנות ה-90, יקנעם אז עיירת פיתוח קטנה. סימון אלפסי, שהוא ראש העיר עד היום, היה אז ראש עיר צעיר בקדנציה ראשונה. הוא בחר בי במכרז מול 5 מנהלים ותיקים. כנגד כל הסיכויים: אשכנזייה, צעירה, קיבוצניקית , ללא ניסיון קודם בניהול מתנ"ס, לא מבינה מה זה סביבה פוליטית בכלל. סימון כיהן כיו"ר הנהלת המתנ"ס , תמך בעשייתי ומאוד האמין בי. במשך 7 שנים עבדתי איתו. המתנ"ס צמח והתפתח, המאזנים, הפעילויות הכול היה בתנופה. ידעתי ש כדי להמשיך את ההתפתחות עלי להיפרד מכמה עובדים ותיקים ולהחליפם בכוחות חדשים. חשבתי שאני כבר מבינה מספיק פוליטיקה, נאבקתי מול סימון כדי לקבל אישור לתוכניתי. פוטרתי .כותרות ענק בעיתונות המקומית סיפרו שנכשלתי בניהול .
מראיינת: זה בטח היה ממש קשה.
סיגל: האמת שכן. נראה לי שזו הייתה התקופה הכי מדכדכת בחיי. תחושה של עלבון נוראי. הייתי בעמדה מאד מרכזית בעיר, דמות מוכרת ומוערכת. סיימתי בתחושה של כישלון גמור ומצלצל.
למזלי, הייתי אז בסדנה שעסקה בנושא של כעס,עלבון ומחילה. ראיתי והבנתי לפתע את האחריות שיש לי בהתרחשויות. הבנתי שדחקתי את ראש העיר לפינה, כדי שיעשה משהו שלא היה בסדר היום שלו. לא השארתי לו הרבה ברירות, אלא להזיז אותי מדרכו.
עם התובנה הזו, הזמנתי את סימון לקפה וביקשתי ממנו סליחה… כאן החל מהפך של ממש בחיים שלי. ההבנה העמוקה שבכול מצב נתון הבחירה בידיי להפוך מקורבן של המציאות למנהיגה של החיים שלי.
מראיינת: ומה היה אחר כך?
סיגל: עברתי לנהל את המתנ"ס במגדל העמק .תוך כדי עבודתי למדתי בקורס קואצ'ינג ראשון שנפתח אז בצפון (שנת 2004 )התאהבתי במקצוע האימון .הרגשתי שמצאתי את ייעודי .
מראיינת: מתי זה היה?
סיגל: לפני 16 שנה. התפטרתי מהחברה למתנסים, עזבתי את "סיר הבשר" והביטחון הכלכלי, למרות היותי מפרנסת עיקרית, כדי להגשים את החלום הבא שלי :בעלת עסק עצמאית שעוזרת למנהלים ועסקים להגשים מטרותיהם.
- התמחיתי בקידום הניהול ותוצאותיו במגזר הקיבוצי (חקלאות, קהילה ותעשיה),
- הייתי יועצת מטעם משרד הכלכלה למאות עסקים קטנים
- לימדתי קורסים ליזמים להקמת עסקים
- קורסי הסמכה למאמנים דרך איק"א (ארגון הקואצינג הישראלי)
- פיתחתי את השיטה שלי "תצמחו על הניסיון שלכם" שמהותה חיבור המנהלים לעצמם (חוקרים ולומדים מניסיונם, חוזקותיהם והכשלים שחוו) כדי לחבר את העובדים והמנהלים שסביבם אחד לשני ולהיות הנהלה מנהיגה מחוברת ומחברת למטרות הארגון
- עברתי לעבוד עם חברות ומפעלים בתהליכים שנתיים של פיתוח ארגוני
- שימשתי יד ימינו של המנכ"ל לקדם את המנהלים והעובדים דרך שיפור היחסים וכלי הניהולבחברות ותאגידים.
מראיינת: והוצאת גם ספר, נכון?
סיגל: כן, "תצמחו על הניסיון שלכם" הוא מדריך לצמיחה והגשמה דרך הקטנת קולות הביקורת העצמית ,חיבור לכוחות, לניסיון ולשאיפות. ריכזתי בו את השיטה שלי כך שאנשים יוכלו לעשות עבודה עצמית.
כדי להוציא לאור את הספר ,יצאתי לשבוע התבודדות שבסיומו השלמתי את כתיבתו. האושר שחשתי בהגשמת חזוני, שהתעכב 9 שנים, היה הגדול בחיי.
מראיינת: מה לדעתך הן התכונות שלך שעושות אותך מאמנת טובה?
סיגל: יש לי יכולת הקשבה עמוקה ,חיוביות
גורפת לחיים ולאנשים .
אלו מאפשרים לי להכיר, לקלוט, להבין גם מה שלא נאמר . בכך אני עוזרת למנהלים והנהלות לסדר מחשבות, להבין את מקור אי ההסכמות , לגבש מטרות לטווח הקצר והארוך ולקדם את הארגון.
מרגש אותי לעזור למנהלים בפרט ולאנשים בכלל לחולל שינוי, לזהות ולהגשים את חזונם.
מראיינת: מה תחומי הפעולה העיקריים שלך?
ליווי הנהלות ודירקטוריונים בישיבות אסטרטגיה– מגיעים עם חילוקי דעות, ויכוחים, הקצנת עמדות ומשקעים. אני מנחה אותם ב3 פגישות והם יוצאים עם תוצאות חדשות , הסכמות רחבות גיבוש והערכה אחד כלפי השני שלא חוו קודם.
גיבוש והטמעה של חזון – מנחה עם המנכל תהליך שבו שותפים סמנכ"לים , מנהלי דרג בינים ועד אחרון העובדים. התוצאה מגבשים חזון שכולם "שרים אותו ביחד", הלכה למעשה בחיי היום יום.
גיבוש הנהלה עם לכידות ,חוסן ניהולי ואישי – מה שמאפשר למנכ"ל להתמקד באסטרטגיה (במקום בכיבוי שריפות) ובשורה תחתונה :שיפור תוצאות.
בחירת מסלולי הגשמה למנהלים בכירים– מגיעים אלי אנשים מוצלחים עם רקורד מוכח ומרשים. הם היו כל כך מוצלחים, שהעבודות הגיעו אליהם. פתאום הם נעצרים ,לא יודעים מה בדיוק רוצים ואיך להגיע לדבר הבא. מתפשרים להישאר באזור הנוחות וללכת לרוחב. הם לא יודעים לשווק את עצמם. הכנתי להם חבילה ספציפית ואפקטיבית. הם עושים חיל, בוחרים את החזון הבא, מתמקדים ומוצאים את מבוקשם. בשבילם אני מראה טובה, נקייה, שמאפשרת להם לעשות סדר וגם לראות את גדולתם. יש לי הרבה מאד ניסיון ושיטה שעובדת.
מראיינת: וגם בתוך המשפחה הפרטית שלך את כזאת מובילה, מכילה ומקשיבה?
סיגל: האימון הוא חלק ממי שאני. זוהי האמונה המלאה ביכולתי להוביל ולהשפיע על תוצאות חיי .כול ה"תורה" כולה מבחינתי אלו שתי מילים: הנהגה עצמית. הכלים שלי הם מחשבה חיובית (על עצמי, על אנשים ועל מצבים ) תכנון מהסוף להתחלה, כדי להשיג מטרות . הילדים שלי דומים לי מאד במובן הזה .עם זאת הבת שלי אומרת לי לפעמים "אימא תפסיקי ..תהיי פשוט אימא" אז כנראה שכן לפעמים זה TOO MUCH .
מראיינת: לסיום, ספרי לי על הילדים שלך.
סיגל: יש לי שני בנים ובת (בני 30,36,37) בעלי ערכים וחוט שידרה איתן. מצליחים, כל אחד בתחומו. בחרו בני זוג נהדרים והם הורים מדהימים לששת נכדיי.
אחרי ולפני כול הטוב שלעיל, הם הסיפוק והאושר הגדול בחיי.
מראיינת : יש עוד משהו חשוב לדעת עליך ,שטרם סיפרת?
כן הרומן שלי עם הריצה. התאהבתי בריצה בגיל 50 עם קבוצה מדהימה ומאמן נפלא פנו קוטר. הפכתי את הריצה למגרש האימונים שלי הפיזי, המנטאלי, הרגשי. 3 פעמים בשבוע השכמה ב04:40 ,ריצה בקיץ נוטפת זיעה או בחורף באפס מעלות, בגשם וברד. ככול שזה קשה כך מתגמל ומחזק אותי.
תמונת הסיום שלי כאן עם גלימת הזהב, בסיום מרתון ראשון שעשיתי בירושלים (42.2 ק"מ) לפתיחת חגיגות יום הולדת 60 שלי.
הריצה עבורי הוכחה שהגיל אינו מגביל.
אם אני רוצה אני יכולה.
היה הראשון לכתוב תגובה