סדקים

אני שותה לי קפה חם של בוקר ונזכרת ביום שבו הכל התחיל, כשבקעו ה"סדקים".
שרית עזיזי, בת 41, מנהלת משאבי אנוש בחברת הזנק רפואית, מחברת ספר הביכורים "סדקים".
בכתבה שלפניכם היא תספר לכם איך הכתיבה הפכה עבורה לבית וריפוי .

מתוך "סדקים":

אִלּוּ אֲנִי הָיִיתִי אֲנִי
הָיִיתִי אוֹרֶזֶת אוֹתִי בְּמִזְוָדָה
וְלוֹקַחַת אוֹתִי לְאֶרֶץ רְחוֹקָה.
שָׁם, בִּקְצֵה הָעוֹלָם,
הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לְעַצְמִי
שְׁתֵּי סְטִירוֹת
וְנוֹשֵׂאת נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת
עַל לְהַעֲרִיךְ אֶת הַכָּאן וְעַכְשָׁו.
לֹא הָיִיתִי מַחְזִירָה אוֹתִי
עַד שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְשֻׁכְנַעַת
שֶׁבָּחַרְתִּי לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת
מִמָּה שֶׁכְּבָר קַיָּם.

יש רגעים, כאלה באמצע החיים, שהסערות גועשות, המילים נאלמות והכול נראה בכאוס. כך קרה גם אצלי.

גיל 40, דווקא במקום שבו הכל היה כל כך יציב, הרגיש לי כמו צונאמי אחד גדול. שאלות קיומיות התחילו להתעורר בי: מה משמעות החיים שלי? האם אני על המסלול הנכון? לאן אני רצה ומה שווה לי המירוץ הזה? השאלות הללו הדירו שינה מעיני כשבתוכי רצון אחד- לעשות סדר במחשבות, לדייק לעצמי את משמעות החיים.

ובמקום הזה של "סדר" מתחילה הצפה של אירועים מכל מיני תקופות בחיים- ילדות, התבגרות, זוגיות, יחסי הורים ילדים וכו'.
מצאתי את עצמי כל בוקר יושבת וכותבת למגירה, בצורה הכי אינטואיטיבית שיש.

היום, יותר מתמיד, אני מבינה כי למילים יש כוח לרפא ולברוא מציאות.
וכך אחרי חודשים ארוכים, בהם מחקתי וכתבתי מילים – יצא הספר לאוויר העולם, ובדומה ללידת תינוק, על אף ההכנות והדקדוקים הרבים, רגע הלידה היה מפתיע ומרגש במיוחד.

אֲנִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ
שְׁבִילֶיהָ מִשְׁתַּבְּשִׁים וַאֲנִי אִתָּם
הַסְּדָקִים בּוֹקְעִים לְאִטָּם
כְּמוֹ סוֹלְלִים בִּי כְּבִישִׁים חֲשׁוּכִים.
כְּכָל שֶׁהִתְקַדַּמְתִּי בַּמַּסָּע שֶׁלִּי
לָמַדְתִּי לְהָאִיר אֶת הַסְּדָקִים.

אני אסכם ואגיד שהספר מצא אותי ולא להפך.

אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם להתחיל לכתוב, כתיבה חופשית ללא צנזורה. זהו אחד הכלים החשובים לניקוי רגשי וניהול התקשורת הפנימית שלנו.

אני מאמינה בכל ליבי שהספר הוא בשורה עבור כל אדם, אני מאמינה שמילים שכתב אדם אחד אלפי קילומטרים מכם, יכולות למצוא דרך לליבו של אדם אחר.