מראיינת: נתחיל מההתחלה – איפה נולדת?
ליאת: בקיבוץ שריד. אמא שלי בת הקיבוץ ואבא שלי ירושלמי. במלחמת השחרור, אחרי שאמא שלו נפטרה, הוא הגיע לשריד, לדוד שלו, ומאז גם הוא בשריד. אני גדלתי בשריד,
הייתי ספורטאית מצטיינת, שחיינית, יש לי בארון מדליות וגביעים. אבא שלי הוריש לכולנו את הרצון ללמוד כל הזמן. הוא ממש תאב ידע. הוא חי בקיבוץ, אבל הרחיב את גבולות הידע, החשיבה והעשייה שלו מעל ומעבר. בשריד למדתי ביסודי ובתיכון.
מראיינת: ומה עשית אחרי התיכון?
ליאת: צבא, טיול של שנה וחצי בארצות הברית ואז חזרתי לארץ ועשיתי תואר ראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. אחרי הלימודים עבדתי כתקציבנית במשרד פרסום קטן, ואחר כך עבדתי במשרד פרסום שעסק בלובינג פוליטי. במהלך השנים השלמתי גם תואר שני במנהל עסקים.
מראיינת: ומה למדת בשנים האלה?
ליאת: בעיקר את הצדדים האפלים של עסקאות מתחת לשולחן. אבל למדתי מה זה לובינג ומה זו עשייה, למדתי מהי שתדלנות אמיתית בזירה הפוליטית. כשהייתי בת 29 עברתי לנהל את הפרסום במשביר לצרכן, קמפיין 365 ימים באופנה זה בתקופתי. עבדתי שם חמש שנים נהדרות, ואחר כך עבדתי כמנהלת מותג בדלתא ישראל וב-toys are us.
מראיינת: ואז?
ליאת: אחרי הלידה של הבת הקטנה שלי החלטתי שאני
רוצה להתחבר לצדדים האסטרטגיים בעשייה. באותה תקופה פתחו את הנציגות של PWC בישראל, הגשתי מועמדות והתקבלתי לתפקיד מנהלת
לקוחות ביחידה האסטרטגית בחברת הייעוץ.
מראיינת: הזכרת את הבת שלך, אז ספרי – מתי הכרת את בעלך?
ליאת: כשעבדתי במשביר לצרכן, כשהייתי בת 30. את הבן שלי אוריין ילדתי בגיל 31 ואת הבת דריה בגיל 36.
מראיינת: ומאיפה בעלך?
ליאת: גם הוא קיבוצניק, מקיבוץ שמרת.
מראיינת: אז תמשיכי לספר מה עשית הלאה.
ליאת: באיזה שהוא שלב עברתי לחברה שנקראת HEY group, שכבר לא קיימת בישראל יותר. שם קיבלתי עצה טובה. יום אחד ישבתי אצל המנהל שלי, וכנראה שידרתי איזו שהיא עייפות, אז הוא אמר לי ככה: "ליאת, את צריכה לחזור לשולחן הלימודים ולמצוא שוב את התשוקה, למצוא שוב את האהבה שלך. תחזרי ללמוד". והקשבתי לו. לקחתי שנה הפסקה ולמדתי אימון עסקי והנחיית קבוצות, וזה פתח לי עולם חדש לגמרי. אני באתי מעולם המספרים, האסטרטגיה והרציונל, ופתאום הכרתי עולם חדש. זה שינה לגמרי את צורת העבודה שלי. בעצם, השינוי הגדול שעשיתי בקריירה היה כשקנינו בית בעמק יזרעאל, בקיבוץ שבו גדלתי. פניתי למועצה האזורית ואמרתי להם: "אני יועצת אסטרטגית. יש לי ניסיון גם עם ארגונים גדולים וגם עם ארגונים קטנים. מה אתם עושים לטובת העסקים הקטנים?", ותוך יום נקבעה לי פגישה אצל סגנית ראש המועצה. בפגישה היא אמרה לי: "אנחנו כל כך הרבה זמן חושבים על זה, ולא יודעים איך". אז הצעתי לה כמה מודלים והיא חיברה אותי ל"מעברים בעמק. ". מנהלת מעברים בעמק פתחה לי את הדלת ברוחב לב. אני בעצם יזמתי והקמתי את תחום היזמות בתכנית "מעברים" הארצית. אני חושבת שהיכולת הכי חזקה שלי היא להיות יזמית פנים-ארגונית. לא מתאים לי להיות יזמית עצמאית, זה לא אני. אבל כשאני עובדת בתוך ארגון, ויש לי את החופש לעבוד, אז אני יזמית פורייה. וכשמנהלת "מעברים בעמק" עזבה, הפכנו את הארגון לעמותה עירונית ואני קיבלתי את המנכ"לות.
מראיינת: רגע, תסבירי מה זה תחום יזמות ב"מעברים בעמק" ?
ליאת: אחרי ניתוח אסטרטגי שעשינו ב"מעברים בעמק", הבנו שאנחנו לא צריכים להתעסק רק בשכירים אלא במילים "תעסוקה ופרנסה.". ולתעסוקה יש שני ערכים: אתה יכול להיות שכיר או עצמאי. אחרי מחשבה נוספת, הבנו שעד היום לא עזרנו לעצמאיים בכלל והתחלנו לבנות מודל שלם של שירותים: מה נותנים להם, איך מחברים אותם כקהילה, איך בונים להם שפה עסקית, איך מחברים אותם לגופים נוספים שנותנים עזרה וכו'. לקח לנו כמה שנים לבנות את זה, זה תהליך. בנינו קבוצות עבודה, ייצרנו הכשרות והדרכות, הקמנו קבוצת מנטורים שסייעה לעסקים. בעצם התחלנו לבנות את מה שהיום קוראים "קהילת עסקים". לדעתי, בשלוש-ארבע השנים האחרונות, התחום של יזמות ועסקים הוא מנוע הצמיחה הכלל-ארצי של תכנית "מעברים". כי יש כאן קהל שלם של המגזר הכפרי שלא התייחסו אליו קודם.
מראיינת: מהן התכונות שלך, שהובילו אותך לייצר את הדבר הזה ב"מעברים"?
ליאת: שאלה מעניינת…. לפני שחזרתי לעמק הייתי כבר עירונית לחלוטין. עשרים שנה חייתי במרכז. אז קצת חששתי לחזור לעמק. אבל מה שהניע אותי היה הרצון לייצר לעצמי קהילה. מתוך המקום הזה שלי, הרצון לחבר, להבין, לראות מה קורה, באה התשוקה שלי בעבודה. חיפשתי מקום שארגיש גאווה להיות שייכת אליו, שאוכל לתרום לו.
מראיינת: ויצרת לעצמך קהילה?
ליאת: כן, מאוד. תראי, אני מתגעגעת למרכז מדי פעם, אני מודה. אבל יצרתי כאן
קשר עם אנשים מופלאים. כשחזרתי לעמק ידעתי דבר אחד – אין כמו אנשים העמק. אני גדלתי פה.
מראיינת: ואיך הילדים שלך מרגישים עם המעבר לקיבוץ? הם הגיעו לקיבוץ בגיל לא מאוד צעיר.
ליאת: כשעברנו, הבת שלי הייתה בכיתה ו', והיום היא לא זוכרת שהיא גרה במקום אחר. לבן שלי היה יותר קשה, אבל בסך הכל הוא אוהב לגור ליד המשפחה.
מראיינת: נעבור לנושא אחר. בשיחה מקדימה אמרת שאת רוצה לדבר גם על כלכלה מקומית, נכון?
ליאת: כן, בהחלט. מאז שקיבלתי את הניהול אנחנו המיסיונרים של האזור בתחום של כלכלה מקומית. הקמנו פורטל של עסקים מקומיים, אנחנו פועלים בתחום הרכש המקומי, אנחנו מלמדים ארגונים קטנים לעבוד עם ארגונים גדולים כדי להגדיל את אחוזי הרכש המקומיים באזור. פתאום עכשיו, בתקופת משבר הקורונה, כולם מדברים על כלכלה מקומית, ולנו יש את הכלים לקדם את הנושא הזה. פעם בשנה אנחנו מארגנים כאן כנס לעידוד הכלכלה המקומית האזורית. וכשהתחלנו לדבר על זה, לפני שש שנים, לא ממש הבינו מה אנחנו רוצים. היום כולם מבינים ורוצים לקדם את הנושא. הנושא של כלכלה מקומית הפך לשיח כל כך חזק, עד שהיום, בלוגו החדש של תכנית "מעברים" מופיעות המילים "מקדמים כלכלה מקומית".
מראיינת: מרשים מאוד! ספרי לי, מה קיבלת מבית הספר למנכ"ליות?
ליאת: קודם כל, הרגשתי כבוד וגאווה להיות חלק מהתהליך הזה. יצרתי קשרים נפלאים עם קבוצת נשים מהאזור שלי, ויצרנו קבוצה שנקראת "הלביאות". אנחנו נפגשות פעם בחודשיים בבית של מישהי מהקבוצה, מדברות ומעלות סוגיות. ברמת התכנים של הקורס, למרות שחלק מהם היו מוכרים לי, מכל מרצה לקחתי משהו אחד לפחות. זה תמיד מה שאני עושה – לומדת לפחות משהו אחד חדש בכל הרצאה.
מראיינת: ושאלה אחרונה לסיום: איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
ליאת: היום אני מחפשת את הדבר הבא. הייתי שמחה להיות מעורבת בארגונים נשיים, אבל לצערי רובם הגדול במרכז הארץ. האתגר הגדול שלי הוא זה שאני גרה בצפון, ואני לא רואה את עצמי נוסעת חמישה ימים בשבוע למרכז. אז אני מחפשת תפקיד עם האוכלוסיות שמעניינות אותי, עם המסרים שחשובים לי, מחפשת אתגר של הטמעת תפיסה חדשה, הטמעת שירות חדש. בקיצור – מחפשת משהו מאתגר וחדש!
היה הראשון לכתוב תגובה