מסלול החיים שלנו הוא בידיים שלנו- פאטמה עזב היא דוגמה מצוינת לכך.

פאטמה: " נולדתי וגדלתי בכפר קרע – ואדה עארה עד עצם היום הזה. 

בגיל ביה"ס היסודי ועד התיכון למדתי בכפר. בכפר יש מגוון בתי ספר ואני למדתי בציבוריים שביניהם. את הלימודים הגבוהים שלי עשיתי בחיפה. התחלתי ללמוד תואר ראשון בגיל 21, בחברה הערבית זה נחשב מאוחר אך זה מה שהיה הכי נכון עבורי מבחינת אפשרויות מימון.

למדתי לימודי תעודה "מאמנת כושר גופני" במכללת אוהלו -קצרין והמשכתי לתואר ראשון במנהל עסקים וחינוך במכללת ויצו – שלוחת אוניברסיטת חיפה. את התואר סיימתי בהצטיינות יתרה . בסיום לימודי התואר הראשון היה לי ברור שאני ממשיכה ללימודי תואר שני (MBA) ובחרתי בתחום ניהול אסטרטגי של משאבי אנוש. בנוסף, השתתפתי באוניברסיטת חיפה בתכנית מנהלים . בין לבין למדתי בקורס של "צעירים בשלטון המקומי" בחסות יוזמות אברהם ועוד משהו בשביל הנפש- למדתי איפור מקצועי ב "בית הספר למקצועות היופי ירין שחף" בת"א שזו התשוקה והפינה החמה שלי."

חנה: "ספרי קצת על מסלול הקריירה שלך שהוביל אותך עד למקום שבו את נמצאת עכשיו"

פאטמה: "היציאה לשוק העבודה הייתה יחסית בגיל צעיר (16) כמדריכה בתנועות נוער לקידום דו קיום וגם בקייטנות קיץ מקומיות. בשלב זה הבנתי שהעצמאות שלי מתחילה להתהוות. בגיל 18 התחלתי לעבוד כנציגת שירות ומכירה בחברת פרטנר לתקופה של 5.5 שנים. התפקיד האחרון שביצעתי בפרטנר היה סגנית מנהל נקודת שירות. העבודה בחברת פרטנר תרמה המון להתפתחות האישית שלי, חישלה אותי בתור צעירה ערביה שזה מקום העבודה הראשון שלה. בפרטנר נפגשתי עם ריבוי תרבויות תחת אותה קורת גג, וחוויתי את ההצלחה במילוי תפקיד סמכותי. היום יש לי תחושת Deja vu שניהלתי "גיוון" כשלא ידעתי זאת בכלל, והיום זהו העיסוק הראשי שלי. 

התחנה הבאה בקריירה הייתה בנק לאומי – בנקאות פרטית ולאחר מכן פרימיום, בשני סניפים שונים בחברה  אשר הפגישו אותי עם המוסכמות והנורמות החברתיות המאתגרות אותי באופן אישי. בבנק בלט העניין של השוני בין הדורות, כאלה שעובדים הרבה שנים בבנק, ואנחנו, הדור הצעיר שמחפש לטרוף את עולם המכירות, להתמקצע ולהשתלב. 

כמישהי שעבדה ולמדה מחוץ לכפר, העבודה בבנק, ובמיוחד בחברה הערבית, חיברה אותי יותר לשורשים, פתחה לי אופקי מחשבה רחבים ותמיד גרמה לי לרצות לתת עוד ולנסות לתקן, ז"א לאחות את הקרע שהולך וגדל בין החברה הערבית מבחינת זכויות ומחייה ואף צדק חברתי, לבין החברה היהודית שגם התבטאה בעולם הפיננסי שעסקתי בו. כיום – אני מנהלת תיקי לקוחות פיננסיים ושירותים מקצועיים בקו אימפקט, למיזם הגעתי לגמרי בטעות/במקרה והיה חשש מהמעבר מהסקטור העסקי לחברתי! מהר מאוד הבנתי שהגעתי למקום שלא רק עוסק בגיוון וקידום תעסוקה בחברה הערבית אלא גם מחבר את כלל הקצוות, משלב את הניסיון של המגזר העסקי עם הצד החברתי שלרוב הוא מטושטש ונדחק לאורך הזמן.

בעבודתי הנוכחית נחשפתי לעולם שונה שבו אני מביאה את עצמי: את הניסיון, את הנורמות ואת הערך המוסף של החברה הערבית כפי שלא נראה לפני. מסלול הקריירה היה מלמד, מאתגר, גדוש בקשיים שהפכו עם הזמן לסולם הצלחה ועצמאות שתרמה לפיתוח אישי מקצועי ככל שהבנתי את מה שאני רוצה לעשות."

חנה: "איפה המשפחה שלך נכנסת לתמונה? האם היתה להם השפעה על הדרך שהלכת בה? על ההצלחה שלך?"

פאטמה: "אני בת למשפחה גדולה, מס' 8 בין האחים והאחיות ומס' 7 בבנות. נולדתי לאבא ואמא שלא זכו לקבל השכלה אקדמית. אבא עבד מגיל מאוד צעיר בחקלאות ע"מ לקנות אדמה ולבנות חיים. אבא היה בעל קו החלוקה הראשון של שטראוס ומשם עשה עוד תפקידים בעולם המזון, ואמא שעושה עד היום את העבודה הכי קשה: "אמא", עקרת בית שדאגה לגדל 9 ילדים כאשר אבא עבד סביב השעון בשביל שנוכל לחיות בכבוד ומיותר לציין שקראו לו "אבו אלבנאת" שזה בעד עצמו דאז היה אתגר בחברה הערבית, לגדל הרבה בנות. אבל אבא ואמא לקחו את ניסיון החיים שלהם והפכו אותו להזדמנות עבורנו, דאגו להיות משכילים, מחבקים מלמדים, ומעבר לכל, חברים טובים שידעו לשחרר אותנו לעצמאות.

כל פרט במשפחה שלי הוא סיפור הצלחה בעיניי. אחיותיי שהתמודדו עם לחצים חברתיים שוביניסטים שהגדירו את תפקיד האישה מראש ושהדעה הרווחת היא שלימודים מחוץ לכפר הם מעין חטא! 

אבא ואמא היו שם, תמכו וגידלו אותנו על ערכים שוויוניים, עודדו את העצמאות שלנו ובזכות החינוך שלהם כל אחד מאיתנו הגיע לאן שהגיע בעבודה קשה ונחושה."

חנה: " אם אבקש ממך לבחור 5 דברים שאת אוהבת אצל היהודים, במה תבחרי?"

פאטמה: "העצמאות האישית, הרצון והאומץ לנסות דברים חדשים כל הזמן כמו למשל טיולים בגיל צעיר, ואת החוצפה הישראלית שאולי אקרא לה- תעוזה. "

חנה: "ועכשיו 5 דברים שאת אוהבת אצל הערבים…"

פאטמה: "אני מעריכה מאוד את התמיכה והחיק המשפחתי. האוכל נהדר, המוזיקה הקלאסית מדהימה ויש לי המון אהבה לשפה המשתנה לפי אזור מגורים."

חנה: "ספרי לי בבקשה על החלום שלך לגבי היחסים בין החברה היהודית לחברה הערבית…"

פאטמה: " לא מאמינה במילים "אף פעם" כי הן קובעות את העתיד מראש. בכל הנוגע ליחסים בין ערבים ויהודים, ובעצם כמעט בכל עניין, אני מזכירה לעצמי כמה מעט אנחנו מסוגלים לחזות את העתיד וכמה אנחנו צריכים לתרום את חלקנו ע"מ לגרום להדדיות בחיים להיראות פוזיטיבית מעשירה ונוחה."

חנה: " מכיון שאנחנו פמיניסטיות – איך נשים כמונו יכולות לשנות את העולם ואת השסע בין הערבים ליהודים?"

פאטמה: "העשייה מחברת אותנו בהרבה רבדים, לדעתי כדאי לנצל את החיבורים האלו ע"מ להכיר יותר את הצד השני ללא חסמים, וע"מ לפוגג את הסטריאוטיפים משני הצדדים. הכלה זה ערך שאנו נוכל להעביר לדורות הבאים, כולנו נולדנו טאבולה ראסה, דף חלק שאנו ממלאים אותו עם הזמן וככה גם היחסים. אם נבנה אותם משלב אפס על ערכי קבלת האחר וכבוד האדם כאדם העתיד ייראה זוהר יותר. 

חנה: " שאלה אחרונה, איך אנחנו יכולות לרתום נשים ערביות נוספות להצטרף לסופרסונס? "

פאטמה: "אני מאמינה שאנו, החברות הקיימות בקהילה, יכולות וצריכות להוות דוגמא, ושנית לשקף את התועלות ומטרת הקהילה המדהימה הזו ולדאוג לאפשר לנשים הערביות להביא את עצמן לשיח הקיים."

 תודה רבה לפאטמה שהאירה את עינינו ונתנה לנו שיעורי בית חברתיים.