מראיינת: ספרי לי במשפט אחד – מי את נטלי?
נטלי: אני בת 44, אמא לשלושה ילדים, נשואה לנעמן וגרה בקיבוץ עין זיוון, קרוב לטבע , בקהילה כמו שאנחנו אוהבים.
מראיינת: אז בואי נתחיל דווקא מהחיים שלך היום – למה דווקא קיבוץ? ולמה דווקא בגולן?
נטלי: אנחנו גרים בגולן כבר 11 שנה. לפני כן היינו מראשוני בת חפר. ידענו שאנחנו מחפשים יישוב קהילתי, ולכן התחלנו בבת חפר. אבל עם הזמן היישוב גדל לנו מדי ובחרנו לחזור ממש לטבע. ומכיוון שכנערה גדלתי ברמת הגולן, וזאת הייתה חוויה מדהימה מבחינתי, החלטנו שזה המקום הנכון ביותר לגדל את הילדים שלנו. בחרנו בעין זיוון כי הקהילה כאן מאוד חזקה ומאפשרת , לא שיפוטית ואיננה מנסה לעצב את חבריה בדמות אחת .
קהילה יזמית מאוד ועסקים מדהימים הנותנים שירותים לקהילה ולתיירות . " תל אביב בטבע" בנוסף יש כאן שירותים פיזיים חיוניים ( בריכה ,סופר .. ) שפרט לשירות שהם נותנים, הם מייצרים תנועה טבעית המייצרת היכרות ספונטנית ומקומות מפגש קהילתיים .
מראיינת: מה את הכי אוהבת בחיי הקיבוץ?
נטלי: את תחושת המוגנות! יותר תרבות, פחות תרבות, זה שולי . המוגנות והשייכות הם מצרך נדיר בעידן שלנו והקיבוץ נותן זאת בענק . זה שווה כל מורכבות של חיים בקהילה קטנה . אם לדוגמא הילד שלי ירכב על האופניים, ייפול וייפצע, כל מי שיפגוש אותו ידע למי הוא שייך , יעזור לו, יעדכן אותנו ויסיע במה שצריך . הבית שלנו מתחיל ונגמר בשער הצהוב, הבית האישי זה אגף .
מראיינת: ומה פחות טוב מבחינת הקהילתיות והפריפריה?
נטלי: חשוב להבין שחיים בקהילה אינם תחליף למחויבות שקיימת במשפחה וחשוב בשל כך לעשות תיאום ציפיות.
הפריפריה מאתגרת בהקשר של התעסוקה, בעיקר, וההתפתחות המקצועית, האפשרויות מוגבלות מבחינת תחומי העיסוק וקידום מקצועי בחלק מהתחומים . אני חושבת שזה הרבה יותר קשה לגברים מאשר לנשים בהקשר התעסוקתי .
מראיינת: למה? תסבירי למה את מתכוונת.
נטלי: הקריירה של נשים, לרוב, היא יותר רחבה , המקצועות הנשיים, ולצידם העצירות והחזרה לקריירה עקב לידות מייצרת, לרוב, מספר תחומי עיסוק, גם אם הם יושבים על אותו סגנון. בנוסף נשים הן הרבה יותר גמישות מטבען וככה גם במעברים הקשורים בקרירה . אצל גברים, או שהם מתמקצעים בתחום אחד וגדלים בו, או לחילופין שקיים אצלם הקושי בשינויים עקב עול המפרנסים העיקריים, במרבית המקרים ( עדיין).
מראיינת: מה הדבר הראשון שעשית כשהגעת לגולן?
נטלי: הייתי אז עם שני תינוקות בבית, והיה לי ברור שאני חייבת לאוורר את המוח. בדיוק אז נפתח קורס מנהלי קהילות במועצה ונרשמתי. מאז אני 11 שנה בתחום: מנהלת קהילות ומזכירת יישוב, בקיבוצים ובמושבים. אני מאוהבת בתחום הזה לגמרי, כי הוא נוגע באנשים, ואנשים זה המנוע הפנימי שלי. לצד יכולות ניהול מפותחות אני מצליחה בעבודה שלי להשפיע ולשנות מציאות – גם של פרטים בקהילה וגם של הקהילות עצמן. זה מאתגר מרגש ומספק .
מראיינת: תמיד תהיתי – לנהל קהילה בקיבוץ זה כמו לנהל עוד משפחה?
נטלי: בעיניי כן. אבל זה גם עניין של גישה . לא כולם מתייחסים לזה ככה, אני כן בעיקר בתחושת המחויבות לאנשים ולקשרים ביניהם.
יחד עם זאת צריך לדעת שקהילות הן שונות זו מזו, בדיוק כמו שמשפחות שונות והילדים באותה משפחה גם שונים. יש קהילות שזקוקות לניהול סמכותי ורשמי, ויש קהילות שהצד האישי הוא שמניע אותן ומתאים להן. צריך לזכור שבקהילות את לא יכולה לבוא ולעשות שינוי מלמעלה את חייבת שאנשים ילכו איתך וילמדו לנהל את עצמם. אלה לא העובדים שלי, אלה אנשים שהם קהילה, והקהילה היא שלהם. אנחנו בעצם שותפים לדרך. ויש היבטים כלכליים, וחברתיים ואישיים והחכמה לשלב ביניהם כדי להתקדם למקומות טובים יותר. בעבר, מי שניהלו את הקהילה הקיבוצית היו אנשים מתוך הקיבוץ, במקרים רבים הצד המקצועי היה חסר להם. היום הקהילות פונות יותר לניהול מקצועי וחיצוני כדי להבטיח ניהול מבוסס ידע עם יכולת להפריד אישי ממקצועי .
מראיינת: איזו תכונה שלך נראית לך חשובה מאוד להצלחה שלך?
נטלי: זה מספר תכונות המשולבות יחד : אוטנטיות , ישירות, יש יגידו חוצפה, אומץ להגיד, לפעול, לנסות , ולהיחשף. אומץ גם להיפגע. לצד זה יצירתיות מחשבתית, אנושיות, רגישות, זריזות, חריצות, יכולת למידה והסקת מסקנות מהירה, מקצועיות, ובעיקר, דחיפות פנימית להגיע להישגים .
מראיינת: ועוד תכונות חשובות שלך?
נטלי: יכולות אבחון מפותחות – מהר מאוד מזהה את הצרכים ואת סדר העדיפויות שלהם. חריצות ואי פחד לפעול – להכניס גם ידיים לאש ולעשות . אין לי תחושת עליונות ואינני עסוקה בטייטלים . העיסוק המרכזי שלי הוא העשייה .
אני חושבת שלנשים יש איזו שהיא תחושת דחיפות, הן מרגישות שהן צריכות להוכיח ולהביא תוצאות יותר מגברים. ואני ממש חיה את תחושת הדחיפות הזאת. כשאני מגיעה למקום עבודה, אני עושה מיפוי ראשוני עם קולגות, בעלי תפקידים ופרטים בקהילה ואז מאבחנת את הצרכים המרכזיים ועובדת בזריזות ומביאה תוצאות. המבחן הנכון בעיניי הוא מבחן התוצאה. אני עובדת שנים ליד גברים ובחוויה שלי הם הרבה פחות חשים צורך להוכיח את עצמם ואת התפקוד שלהם , הם פחות מודדים את עצמם במבחני התוצאה .
מראיינת: אני מבינה שאת עובדת לא מעט בסביבה גברית. אילו אתגרים יש, מבחינתך, בעבודה בסביבה כזו?
נטלי: בעיקר להיות סבלנית לאגו , לפוליטיקות , ולתחושת החשיבות שאופפת חלק מהגברים, גם כשברור שזה ריק מתוכן .
אני מזהה שכפי שנשים רגישות ומולטי טסק גברים סובלים מקהות רגשית וחד מימדיות שגורמת להם לפספס ולא לראות את כל התמונה כולה. הרבה פעמים הם צועדים צעד אחד קדימה ושניים אחורה בגלל זה. בעיקר בארגונים שהלקוח הוא האנשים ואיכות החיים שלהם (כמו בניהול קהילות) אבל לשם ההגינות זה לא מאפיין את כולם, יש ויש .
מראיינת: במה את הכי גאה בקריירה שלך?
נטלי: בזה שאם תשאלי כל אדם שעבדתי אצלו: "מה נטלי עשתה", הוא יספר לך על דברים משמעותיים שעשיתי, על דברים שהם משני חשיבה , מציאות . זה צד אחד. הצד השני הוא זה שאני יודעת שעבדתי בשביל אנשים וגרמתי לשינוי מהותי בחיים שלהם. גרמתי להם להאמין בעצמם, עזרתי להם ברגעי משבר כלכליים, זוגיים, משפחתיים, רפואיים לצד קידום הקהילה כולה .
זה הדי אן אי שלי לסייע, לדייק , לאבחן סיטואציות ולפעול לשינוי. אני לא יד מצילה, אבל אני בהחלט יד מכוונת, שגורמת לאנשים להאמין בעצמם.
מראיינת: מה האתגר הבא? מה הדבר הגדול הבא שאת רוצה לעשות?
נטלי:
יש כמה –
לפרנסה- להקים חברת ליווי ( לא יעוץ אלא ליווי ..) בקיבוצים שתעסוק בפן הארגוני , ההסדרתי, בהקמת רשתות הערבות ההדדית אחרי היציאה מהמשבר הכלכלי ודרך זה תיצור את הערך המוסף שבחברות בקיבוץ של היום לצד חיזוק אמון החברים בקיבוץ .
לנשמה – להקים מרכז פתרונות לאנשים, תבוא עם בעיה בכל תחום, נמקד, נאפיין ונצעד לפתרון תכליתי שיעשה שינוי בחיים של אנשים ובתפיסתם את עצמם .
מראיינת: רוצה להוסיף משהו לסיום?
נטלי: אין לי ספק שאנחנו, כנשים, צריכות לעבוד יותר קשה, גם בעבודה שלנו, אבל גם על עצמנו. אנחנו צריכות להבין שאם אנחנו רוצות להשיג תפקידים בכירים, אנחנו צריכות להשיג אותם בזכות המקצועיות שלנו. הנשיות היא ערך מוסף עצום למקצועיות, אבל נשיות לבדה לא מספיקה.
וכמוטו – תעיזי להעיז מקסימום תצליחי!!!.
היה הראשון לכתוב תגובה