אפשר לומר במילים זהירות כי משבר הקורונה כבר מאחורינו (נכון לכתיבת שורות אלו לפחות). הגבלות התו הירוק והסגול הוסרו, הלימודים חזרו לכיתות המכללה ואפילו החל"ת שכל כך התרגלנו אליו בקרוב יגמר. אבל האם המשבר באמת נגמר?

כאשר אני בתור סטודנט ועובד במשרת סטודנט במסעדה שמעתי שהטירוף שבו היינו כמעט שנה נגמר, הרגשתי תחושת הקלה. אך לאחר כמה ימים שהבנתי את המשמעות של הדבר, עלו לי בראש קולות אחרים כמו: "מה היה רע לי לשבת בבית ולקבל אבטלה?" או "למה אני צריך לקום מוקדם ולסוע עד המכללה עכשיו?".

הרגשתי מבולבל, חשבתי שאני היחיד שחווה את תחושת האכזבה הקטנה שעלתה בי לאור החזרה לשגרת עבודה ולימודים. אמנם שהחלטתי שאני מציף את הנושא בסביבה הקרובה שלי, נוכחתי לגלות שאני ממש לא לבד בזה. דיברתי עם כ-30 סטודנטים ממכללת "כנרת" ששם אני לומד ומתוכם רוב מוחלט אמרו בדיוק את אותם דברים שעלו לי לראש. תחושת הטרטור לסוע למכללה בשעות מוקדמות, התרפקות על ההתעוררות 5 דקות לפני השיעור בזום, ובכלל הלמידה לבד בבית עם כל ההטבות שיש בדבר נאמרו מפיהם בגעגוע.

דבר דומה עלה גם כאשר שאלתי אנשים שחזרו למקום העבודה שלהם לאחר שנפתח המשק מחדש. האופציה של לשבת בבית ולקבל כסף הפכה לאופצייה הכי הגיונית ומשתלמת גם בקרב אנשים שעבדו כל חייהם ומגדירים עצמם כמכורים לעבודה.

דבר שמשך את תשומת ליבי בכל שיחה היה שינוי בסדר העדיפויות של אותם אנשים שהכרתי עוד לפני משבר הקורונה. אנשים התרגלו ורוצים להמשיך עם הלבד שלהם בלימודים, למידה בכיתות עם כל הסטודנטים נתפס בעיניהם כממש עונש. אנשים מעדיפים להתבטל בבית ולא לצאת לעבוד, לייצר, להרגיש את הסיפוק לאחר יום עבודה.

נכון שמשבר הקורונה מאחורינו במובן אחוזי התחלואה, אבל המשבר התודעתי עדיין נמצא בתודעת הציבור. אנשים לא רק שעדיין לא הבינו שהמשבר עבר והגיע הזמן לחזור לשגרת החיים שלנו, אלא מעדיפים להמשיך בשגרה המטורפת שבה היינו בשנה האחרונה.

אתם שואלים למה זה לא טוב? אפילו שזה ישמע קלישאתי אבל "לא טוב היות האדם לבדו", אדם מטבעו צריך להיות בחברת אנשים בלימודים בעבודה ובחייו הפרטיים. זה לא טוב כי אם נמשיך את שגרת חיינו בבית ולא בחברת אנשים, איך זה ישפיע על הדור הצעיר יותר? איך ילד יחווה את כיתה א' מתוך הזום? או איך תלמידי תיכון יחגגו את סיום הלימודים?

דווקא בדור שכולו מסכים ורשתות חברתיות, הצורך בחיבור והכרות פיזית עם אנשים כל כך חשוב. בלי קשר לקורונה, רוב הקשרים שיש לנו היום מתקיימים באון ליין ובקושי במרחב הפיזי, ולאחר שניתן שוב לחזור ולהכיר או לפגוש אנשים במרחב הפיזי אסור לנו לוותר על ההזדמנות הזאת.

מוזמנים לכתוב לנו האם לדעתכם החזרה לשגרה היא דבר שחיכיתם שיקרה או שאתם מעדיפים להשאר בשגרת הקורונה, במייל ooffir33463@gmail.com