איך סימון לייק תמים הפך לאחת מהדרכים העיקריות שלנו לשפוט ולדרג אנשים בחברה? ולמה בכלל כל כך חשוב לנו לקבל את ההסכמה החברתית על תמונות שלנו?

בעבר הלא רחוק כאשר רצינו לקבל מחמאות על הלבוש שלנו, על תספורת חדשה או סתם על תמונה יפה שצילמנו, היינו פשוט שואלים את דעתם של הסובבים אותנו. היה הרבה יותר קל ופשוט לקבל את חוות הדעת של האנשים הקרובים אלינו, בלי השאלה האם המחמאה שקיבלנו אמיתית או לא, כי הוא הרי מול הפרצוף שלי אז איך הוא ישקר?

הכל נהיה מסובך יותר כאשר התקשרות הבינאישית מתווכת בידי פלטפורמות דיגיטליות כאלו ואחרות, הלייק כבר לא סימן לכך שאני אוהב את מה שאני רואה אלא סימן חיים שאני עדיין זוכר אותך ולא מנתק ממך קשר לחלוטין. אך המרדף המטורף הזה אחר הלייקים נעשה גדול יותר ויותר, לבוש חשוף (ללא שום הצדקה לפוסט או לסטורי), אלימות מוגזמת, פעולות שממש מסכנות חיים והכל רק בשביל לקבל את האגודל ההפוך הזה שיאשר לי שמה שאני עושה באמת נכון וטוב, באמת?

אז נכון ללייקים יש המון כח חיובי, להניע אנשים להמשיך בדברים הטובים שהם עושים, כי לא הכל גרוע ורע באינסטגרם, אבל ברגע שחורצים גורלות לאדם ולא משנה באיזה גיל, רק לפי כמות הלייקים שהוא גורף, ושום דבר שקשור לאישיות שלו לא משפיע על כך, אז צריך לעצור רגע ולעשות חושבים.

אולי אנחנו מגזימים מדי במשקל שאנחנו נותנים ללייקים? חברות ענק מוכנות לשלם לא מעט כסף לאושיות רשת שיפרסמו את המוצרים שלהם, בזמן שהכלי הכי חזק שלהם הוא מספר הלייקים והעוקבים לחשבון האינסטגרם שלהם. אולי זה נותן פייט למשרדי הפרסום הגדולים, אבל זה גם פוגע בחברה שלנו. היום כבר לא קשה ונדיר לשמוע ילדים שמנהלים חרמות על חבריהם לכיתה דרך הרשת החברתית, אם זה בחרם בלייקים שהילד יקבל, ובין אם זה חרם שנוצר בעקבות מחסור בלייקים לאותו ילד תמים שלא עשה רע לאף אחד.

לבוא ולתאר עולם נקי מהשפעת הלייקים זה יהיה נאיבי מדי, אבל אם נשים את מספר הלייקים במקום נמוך יחסית או לפחות אחרי כמה תכונות אנושיות חשובות יותר, כמו אכפתיות, אמינות ועוד המון ערכים שהפכו כמעט לנדירים בחיים שלנו, אולי נוכל לגרום לשינוי בחיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

שתפו אותנו בדעתכם על סרטי זכרון ותעודה במייל ooffir33463@gmail.com